הנוסעים היו חשים שהם קרובים להגעתם בשל מספר סיבות. הראשון היה הריח כשהאוויר החל להשתנות לריחות של שמן ומכונות מושק מזהמים שפעלו במפעלים לאורך חזית הנמל של ניו יורק. הריח לא היה השינוי היחיד עבור מהגרים רבים. הטמפרטורות החמות והמרגיעות של אירופה כבר לא הורגשו על עורם של הנוסעים אלא על הצמרמורות החדות והמרעננות שנעו מהמים המלוחים של האוקיינוס האטלנטי. למרות שהרושם הראשוני לא היה מפתה, הנוסעים עשו את האתר של פסל החירות המפורסם, עבור רוב סימן של חופש, שלום והזדמנות. כשהסירה התקרבה לעגינה, רבים החלו למחוא כפיים בעוד שאחרים בכו דמעות של שמחה והתרגשות.
לאחר שבועיים רצופים של מחלת ים ורגלי ים, רבים היו להוטים לברוח מהסירה ולהתחיל הרפתקאות בעיר ניו יורק. לרוע המזל זה לא היה המקרה ברגע ששוטרי בריאות מעוגנים היו בודקים כל ספינה שהגיעה למחלות. נוסעים במחלקה ראשונה ומחלקה שנייה ייבדקו ראשונים על סיפון הספינות, בעוד שנוסעים במחלקה שלישית יועברו לאליס איילנד לעיבוד.
