הדבר הראשון שכנראה עולה בראש כשרואים קרואסון הוא צרפת. המאפה הצרפתי האייקוני נמצא בכל מקום כמו הבגירה, הבגט, וניתן למצוא אותו כמעט בכל מאפייה צרפתית.
למרות שהחדשנות הגאלית שיכללה ללא ספק את הקרואסון, הצרפתים לא היו למעשה הראשונים להתענג על המאפה בצורת סהר המזוהה כל כך איתם. המשיכו לקרוא בעודנו מתעמקים בהיסטוריה המסקרנת של הקרואסון.
איפה אתה יכול למצוא את הקרואסונים הטובים ביותר בפריז?
דבר ראשון: באילו מאפיות יש את הקרואסונים הטובים ביותר בפריז? יש להודות שמדובר בנושא שנוי במחלוקת. הבירה הצרפתית מקיימת תחרויות שנתיות בעלות פרופיל גבוה כדי לקבוע את הקרואסון הטוב ביותר בפריז, אבל לפעמים את ההיצע הטוב ביותר ניתן למצוא בבתי הקפה חסרי הייחוד ביותר, שם תעמדו ליד הדלפק כדי לנגוס ביס.
אם אתה לא רוצה לקחת את הסיכויים שלך (ותאמין לנו, אתה לא - בעיר עם כל כך הרבה מאפיות, זה יכול להיות קשה להיתקל במקומות הטובים ביותר כדי לקבל את הביסים הטובים ביותר), להתחיל עם הקרואסונים ב לורן Duchêne, La Pâtisserie סיריל Lignac, גונטראן צ'רייה, או Sain Boulangerie.
אם אתם מוצאים את עצמכם מתקשים להחליט, למה שלא תצטרפו לסיור האוכל האולטימטיבי שלנו בפריז? ניקח אתכם למאפיות ולמסעדות הטובות ביותר במארה, אחת הפינות הנחשקות ביותר בפריז לפודיז.
היכן הומצא הקרואסון?
כמו בהרבה מאכלים קלאסיים, המקור המדויק של הקרואסון העדין עומד לדיון. למרות שהוא מזוהה בדרך כלל עם התרבות הצרפתית, מספר היסטוריונים מכובדים של המטבח מתחקים אחר שורשיו של הקרואסון באוסטריה ובמקומות אחרים במזרח אירופה, הודות למאפה שנקרא kipferl.
הכיפרל, העשוי משמרים ומגולגל לצורת סהר, נמצא במחזור מאז המאה ה-13 לערך. בניגוד לקרואסון המודרני, הכולל שכבות דקות של בצק בצק שמרים וכמות לא קדושה של חמאה טהורה, הכפפל הרבה יותר צפוף ומתוק, ומוכן מקמח חיטה, חלב, חמאה, סוכר ומעט מלח.
מי המציא את הקרואסון?
למרות ששורשיו שנויים במחלוקת חריפה, הקרואסון au beurre עבר כברת דרך ארוכה מהתחלותיו הצנועות במזרח אירופה. בסביבות תחילת המאה ה -20, אופים צרפתים החלו להשתמש בשכבות לסירוגין של בצק עלים (Pâte feuilletée) ושמרים בייצור מתכון הקרואסון הקלאסי כיום, שנהנים ממנו כמעט בכל פינה בעולם כיום.
האם לצורת הקרואסון יש סמליות כלשהי?
האגדה מספרת שצורת הסהר של הקרואסון מגיעה באדיבות מקבץ של אופים וינאיים, שהחלו להכין מאפה מקומי מסוים בצורת חצי ירח מתישהו באמצע המאה ה-19 כדי להנציח ניסיון מצור ערמומי על המטרופולין האוסטרי על ידי העות'מאנים.
הסיפור מספר כי חבורה של אופים שעבדו במרתפי העיר שמו לב לכוחות העות'מאניים החודרים מתחת לרחובות וינה כדי לעקוף את חומות המגן שלה. הם הזעיקו את השלטונות, שבתורם נתנו לעות'מאנים את המגף, ובכך מנעו פלישה שעלולה להיות קטסטרופלית.
זמן קצר לאחר מכן, אופים וינאיים התאגדו כדי לחלוק כבוד לאנשים האמיצים שעזרו להציל את עירם על ידי אפיית hörnchen (בגרמנית: "קרניים זעירות"), מאפים הדומים לכיפרל בצורת סהר. ירח הסהר, שנמצא על דגל טורקיה עד עצם היום הזה, היה סמל של האימפריה העות'מאנית – כזו שאזרחים אוסטרים יכלו כעת לטרוף באופן מטאפורי בכל עת שיבחרו.
על פי תיאוריה נגדית, עם זאת, צורת הסהר נמצאה בקהילות אפייה וינאיות במשך כמה מאות שנים לפני ההתקפה העות'מאנית.
איך הגיע הורנצ'ן לצרפת?
גם האופן שבו נחת הורנצ'ן בצרפת היא שאלה פתוחה. אפשר לנחש שהגעתם עלתה בקנה אחד עם יצוא אוסטרי אחר: המלכה הצרפתית מארי אנטואנט, מלוכה כמעט נרדפת למאפים. (תנו להם לאכול עוגה!)
אבל גם היסטוריונים של אוכל מערערים על התיאור הזה, ומציינים שהקרואסון לא ממש נכנס לתפוצה רחבה בצרפת עד למאה ה-19. תיאור מדויק יותר, לטענתם, מתחקה אחר מקורו של הקרואסון במאפייה וינאית בפריז, שנפתחה ב-1837 ונוהלה על ידי ארנסט שוורצר ואוגוסט זאנד – שניהם הגיעו מאוסטריה.
